עורך-שותף של המדור ספרויות ואמנויות

נולד (1934) וגדל בתל אביב. למד באונ' העברית ובאקדמיה למוסיקה
ע"ש רובין בירושלים, ולתואר שלישי באונ' קולומביה בניו יורק. בשנים 1987-1967 לימד ספרות עברית וספרות יידיש באונ' תל אביב, באונ' העברית, במוסד ע"ש מאקס וויינרייך ליד היוו"א בניו יורק ובאונ' קולומביה. ב-1988 נתמנה למחזיק הקתדרה ע"ש לאונארד קיי לספרות עברית ולספרות משווה באונ' קולומביה. במשך שנים רבות חילק את זמנו בין ניו יורק לירושלים והיה בעל מינוי כפול בשתי אוניברסיטאות. מאמצע שנות השבעים חבר הקורטוריון של מוסד ביאליק וראש הוועדה לספרות יפה ולביקורת בו. לימים גם חבר הדירקטוריון של המוסד.
התבלט כמבקר ספרותי מאמצע שנות החמישים של המאה שעברה. במשך הזמן הועתק מרכז עבודתו מן הביקורת לחקר ההיסטורי של הספרויות היהודיות (בעיקר העברית והיידית), ובתחום זה קנה לעצמו מעמד מרכזי והכרה בינלאומית.
ערך מהדורות מחקריות של שירי ביאליק וכתבי אורי ניסן גנסין ואורי צבי גרינברג; תרגם מלשונות אחדות, ולאחרונה בעיקר מיידיש. זכה בפרסים רבים, בהם: פרס ביאליק לחכמת ישראל (1980); פרס ישראל לחקר הספרות העברית (1993); פרס איציק מאנגר לחקר ספרות יידיש (2001), פרס הקרן הלאומית לתרבות יהודית למחקר ספרותי וחברתי
(ארה"ב, 2003).
פרסם למעלה משלושים ספרי מחקר ועיון, בעברית, יידיש, אנגלית, רוסית וגרמנית, ובהם: "ארבע פנים בספרות העברית בת ימינו" (מהדורה ראשונה: 1962); "הנוסע המחופש – עלייתה של הסיפורת היידית במאה הי"ט"   (מהדורה ראשונה: 1973; אנגלית) ;   "הפרידה מן האני העני – על שירתו המוקדמת של ח"נ ביאליק" (1986); "אמהות מייסדות, אחיות חורגות – על הופעת שירת הנשים העברית" (מהדורה ראשונה: 1991); "פרפר מן התולעת – אלתרמן הצעיר ושירתו" (2001); "השירה העברית מביאליק עד ימינו" (2002; רוסית); "רתיעות – על הספרויות היהודיות" (2007; גרמנית).

לקורות חיים ורשימת פרסומים, ראו:
לקסיקון הספרות העברית החדשה